קבוצת קידום בע"מ נ' חזות

החלטה

(התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב)

התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע תביעה לסכום קצוב כנגד הנתבע ע"ס 9,221 ₪.

לפי הנטען בכתב התביעה, נרשם הנתבע לקורס הכנה לבחינות פסיכומטריות והתחייב לשלם סך של 8,500 ₪ על חשבון החוב. הנתבע לא שילם את מלוא חובו עבור הקורס למרות שהתובעת העמידה לרשותו את הקורס כמתחייב, ומכאן התביעה.

הנתבע טוען להגנתו כי חתם על הסכם פשרה עם התובעת שאיננו סביר, לשיטתו, מאחר ונקבע בו פיצוי מוסכם בסך 2,000 ₪ וזאת בגין איחור בתשלום בסך 1,500 ₪, ולכן הוא טוען כי יש לסגור את התיק תמורת תשלום של 1,500 ₪. ביחס לתביעה עצמה הוא טוען כי הוא כלל לא למד ולכן לא מגיע לתובעת כל סכום.

בחקירה הנגדית הוצג לנתבע הסכם פשרה עליו הוא חתום והוא אישר אותו. בהתאם להסכם הפשרה, היה על הנתבע לשלם לתובעת סך של 11,200 ש"ח. הסכם הפשרה חתום ע"י הנתבע כפי שהוא אישר בחקירה הנגדית ומכאן שהסכם הפשרה מחייב אותו לכל דבר ועניין, לרבות הסנקציה לדבר פיצוי מוסכם בסך 2,000 ש"ח במקרה שהנתבע לא יעמוד בהסדר כלשונו. עצם החתימה על הסכם הפשרה מהווה הודאה בחוב והדברים מדברים בעד עצמם.

ואכן בהתאם להסכם הפשרה היה על הנתבע לשלם 8,500 ש"ח עד ליום 18.7.2011, עוד 1,500 ש"ח עד ליום 18.8.2011 ועוד סך של 1,500 ש"ח עד 18.9.2011.

בחקירה הנגדית הודה הנתבע כי חלק מהתשלום הראשון שולם, אולם לאחר מכן התשלום בוטל.

הנתבע לא הראה כי שילם בדרך כזו או אחרת את התשלום הראשון ולא הראה כלל כי עמד בהסכם ככתבו וכלשונו. הנתבע לא פירט בתצהירו האם עמד בתשלומים האחרים לפי ההסדר ואל התייחס כלל לתאריכי הפרעון הכתובים בו. הנתבע שאישר את חתימתו על ההסכם אינו יכול לטעון בדיעבד כי סכום הפיצוי במקרה של הפרתו אינו סביר, והיתה לו הברירה או שלא לחתום, או לפנות מייד לאחר החתימה ולהודיע על ביטול ההסכם מטעם כלשהו. די בכך שהנתבע הודה כי התשלום הראשון בוטל כדי לקבוע כי הנתבע לא עמד בהסכם הפשרה ומכאן שלא הראה כל טענת הגנה ראויה כנגד ההסכם.

גם הטענה כי לא למד כלל איננה מדויקת בלשון המעטה, שכן בניגוד לטענה בתצהיר לפיה הוא לא למד כלל, הרי שבחקירה הנגדית מסתבר שהוא אכן בא מספר פעמים והשתתף בשיעורים ובכל מקרה לא טען ולא פירט מדוע או מאיזו סיבה לא התייצב להמשך הקורס ולא העלה כל טענה כי נסיבות שאינן בשליטתו הן אלו שמנעו ממנו מלהמשיך ולהשתתף בקורס.

לא למותר לציין כי הנתבע הודה כי מסירת האזהרה היתה בחודש אפריל 2011 וכי הליך עיקול ברישום בוצע אצלו בחודש יולי 2011, אך ההתנגדות הוגשה רק בחודש נובמבר 2011 ללא כל בקשה להארכת מועד וללא כל נימוק למחדל להתגונן במועד.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש לנתבע טענה המצדיקה קבלת ההתנגדות ועל כן אני דוחה אותה, מחייב את הנתבע בהוצאות בסך 1,200 ש"ח ומורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל בתיק 2603977116.

הערובה המופקדת בתיק בסך 750 ₪ תועבר ללשכת ההוצאה לפועל על חשבון החוב הפסוק.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: